כיכר אלנבי הינה כיכר קטנה ומטופחת בלב שכונת רוממה במערב ירושלים. היא נקראת על שם אדמונד אלנבי ששימש כגנרל בצבא הבריטי וכבש את ארץ ישראל מידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה. מיקום ומראה כיכר אלנבי בנויה כאליפסה המשתרעת על פני שטח של כחצי דונם, והיא שוכנת במעלה גבעה מאחורי התחנה המרכזית החדשה בירושלים. הגישה ברכב אל הכיכר היא דרך הרחובות רוממה, הצבי, האור ותורה מציון. בלב הכיכר ניצבת אנדרטת זיכרון לזכר הפורצים לירושלים במלחמת העולם הראשונה, ושאר שטחה מוקדש לגן שעשועים לילדי השכונה. היסטוריה Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כיבוש ירושלים בידי הבריטים טקס הכניעה הראשון במלחמת העולם הראשונה שמשה דרך יפו-ירושלים הסמוכה לכיכר אלנבי כציר ההתקדמות הראשי של הצבא הבריטי לירושלים. הפריצה הצבאית נחסכה עקב נסיגת הטורקים מהעיר בלילה שבין 8 ל-9 בדצמבר 1917. בבוקר יום המחרת יצא ראש העיר המוסלמי, חוסיין אל-חוסייני בליווי פמליה למסור את כתב הכניעה ואת מפתחות העיר לצבא הבריטי. הוא פגש בזוג סמלי מטבח מחיל החלוץ הבריטי סמוך לבית החולים שערי צדק (באזור בו הוקמה לימים שכונת רוממה) וקיים איתם את טקס הכניעה. האירוע ההיסטורי אף הונצח במצלמתם של צלמי המושבה האמריקנית. הטקסים הנוספים האגדה מספרת כי מפקדם של השניים, שכעס מאוד על הטקס החפוז ונטול ההדר, דרש לקיימו מחדש בנוכחותו. באותו יום התקיים טקס שני על הגבעה סחופת הרוחות, אלא שמפקד בכיר יותר (אולי מפקד הדיוויזיה הגנרל ג'וֹן שֵיי) ביטלו במחי יד ודרש טקס חדש. למחרת היום, ב-10 בדצמבר 1917 התקיים באותה נקודה הטקס השלישי, אך גם הוא בוטל עם התערבותו של אלנבי, שדרש טקס "אמיתי" (בנוכחותו כמובן). חוּסֵיינִי, שחלה בדלקת ריאות עקב העמידה בקור וברוח, נאלץ להיעדר מהטקס הרביעי, אך אלנבי כיבדו בטקס קצר בבית החולים שערי צדק בו אושפז. משם המשיך אלנבי בבוקר 11 בדצמבר לשער יפו, שם קיים את טקס הכניעה החמישי והאחרון. האנדרטה הקמתה עם שוך הקרבות בארץ ישראל ביקשו הלוחמים הבריטים להנציח את זכר חבריהם שנפלו במסע הכיבוש הארוך עד ירושלים על ידי אנדרטת זיכרון. המקום שנבחר היה אותה גבעה סחופת רוחות על אם הדרך לירושלים, בה התקיים טקס הכניעה ההיסטורי (ואולי גם השניים שאחריו). על האנדרטה שהוקמה ב-1920 על ידי האדריכל א. וולקוזינס (Wallcousins) צוין התאריך 9 בדצמבר 1917 כתאריך כיבושה של ירושלים, ולא ה-11 בדצמבר בו התקיים הטקס רב הרושם של אלנבי בשער יפו. תיאורה אנדרטת אלנבי מתנשאת לגובה של כשלושה מטרים ובנויה כתֵבה מלבנית מוגבהת. היא מעוצבת בסגנון המאפיין אנדרטאות בריטיות מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועשויה לוחות אבן פשוטים היוצרים צלליות של אבירים צלבניים. הבחירה במוטיב הזה אינו מקרי, ויש בו הד להקבלה שערכו הבריטים בינם ובין הצלבנים, שהלא אף הם "גאלו" את ארץ הקודש במסע צלב מודרני מידי המוסלמים. על האנדרטה מופיע הכיתוב: Near this spot the Holy City was surrendered to the 60th London Division, 9th December 1917 Erected by their comrades to those officers, NCOs and men who fell in fighting for Jerusalem (תרגום: סמוך למקום זה נכנעה העיר הקדושה לדיביזייה הלונדונית ה-60, 9 בדצמבר 1917. הוקמה בידי חבריהם לנשק לכל הקצינים, הנגדים והחיילים שנפלו בקרב על ירושלים) בראש האנדרטה תוכנן פסל עשוי ברונזה של אלנבי רוכב על סוס, אך חלק זה לא הושלם מעולם. במקומו הונח צלב אבן שוכב על ראש האנדרטה, כמעין מצבה לזכר הנופלים. עיצובה של האנדרטה מזכיר במידת מה את עיצובה של הסנוטאף של לונדון. שם הכיכר השם Allenby Square שימש בתקופת המנדט כיכר מרכזית ששכנה מול שער יפו בצומת הרחובות יפו ושבטי ישראל. לאחר איחוד העיר במלחמת ששת הימים הוחלט להסב את שם הכיכר ההיא, שנמצאה על קו הגבול בין שני חלקי העיר עד למלחמה, לכיכר צה"ל - לציון הישגי צה"ל. בראשית שנות ה-70 ביקשו שועי העיר למצוא לאלנבי כיכר ירושלמית אחרת שתישא את שמו. הבחירה בכיכר שברוממה (שעד אז לא נשאה כל שם, בפי תושבי השכונה היא נקראה פשוט "העיגול") הייתה כמעט מתבקשת, אילולא עוררה התנגדות רבה מעל דפי העיתונות: המתנגדים טענו כי אין לאלנבי דבר וחצי דבר עם הכיכר, בה לא ביקר כנראה מימיו, ואת הטקסים שהתקיימו בה ביטל במחי יד. מגיני אלנבי יצאו למערכה על זכותו, ובסופו של דבר נפלה ההכרעה והשם ניתן. פיתוח הכיכר בראשית תקופת המנדט עמדה האנדרטה בין בתי שכונת רוממה במרכז שדה כורכר כבוש. היא הוקפה בעמודוני אבן קטנים, אך דבר לא ציין כי מדובר בכיכר. עם קום המדינה טיפחה עיריית ירושלים את הכיכר, והגדירה את שטחה כאליפסה על ידי גדר אבן נמוכה. השטח הפנימי כוסה בשיחי נוי, אך ברבות השנים השטח הוזנח והשיחים העלו פרא. ילדי שכונת רוממה פנו מאז מספר פעמים לעיריית ירושלים בבקשה להסב את הכיכר לגן שעשועים, אך רק בשנת 1994 היא נעתרה לבקשה ושיפצה באופן מקיף את המקום. בעקבות הקמת התחנה המרכזית החדשה, הנושקת לכיכר, עבר המקום שיפוץ נוסף, שכלל ריצוף חדשני, תאורת רחוב הולמת, תיקון אבני שפה וחידוש העצים. לקריאה נוספת דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, מדריך טיולים בשכונות ובתים, הוצאת כתר, 1996 יהושע בן אריה ותמר הירדני, שכונת רוממה, קובץ לזכר שושנה הלוי, הוצאת אריאל, בדפוס |
About us|Jobs|Help|Disclaimer|Advertising services|Contact us|Sign in|Website map|Search|
GMT+8, 2015-9-11 20:14 , Processed in 0.159785 second(s), 16 queries .