|
רחוב אלנבי הוא רחוב מרכזי בתל אביב הנקרא על שמו של אדמונד אלנבי. הרחוב משתרע מכיכר הכנסת בצפון-מערב, הצמודה לחוף הים, ועד לכיכר המושבות בדרום-מזרח, שמעבר לה קרוי הרחוב בשם רחוב העלייה. חלקו הדרומי של הרחוב מקביל לרחוב הרצל ובקרבת הים הרחוב ניצב אל קו החוף כשבכיכר מוגרבי קיימת "ברך" לרחוב. הרחוב מהווה גבול בין רובע לב תל אביב ממזרח לבין שכונת כרם התימנים הנמצאת מערבית אליו בחלקו הצפוני. היסטוריה רחוב אלנבי נוסד כ"דרך הים" במסגרת ההתרחבות הראשונה של תל אביב, בשנת 1911. בשנת 1918 שונה שם הרחוב לרחוב אלנבי, לכבוד הגנרל אדמונד אלנבי, שכבש את ארץ ישראל מידי העות'מאנים שנה אחת קודם לכן. בשנת 1922 הוקם קזינו גלי אביב במקום שבו נמצאת כיום כיכר הכנסת. הקזינו עמד בחלקו מעל הים ממש, ולצורך הקמתו הוסט רחוב אלנבי, שעבר עד אז במקביל לים, אל הקזינו. בעבר שימש רחוב אלנבי כמרכז המסחרי של העיר וכרחוב הראשי החדש של העיר, במקום רחוב הרצל שהיה הרחוב הראשון בעיר. ב-20 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל אירח הרחוב את מצעדי צה"ל. מצעדים אלו היו אירוע חשוב שנערך בכל יום עצמאות, ובו היו מתקהלים רבבות אזרחים ברחוב, כמו גם בהמשכו הצפוני ברחוב בן יהודה. הרחוב פתוח כיום לתחבורה ציבורית בלבד בשעות היום, ומאוכלס בעיקר בפאבים, בחנויות הלבשה והנעלה זולות, באתרי בילוי ובמגוון אוכלוסייה. החל מעובדים זרים בצידו הדרומי של הרחוב ועד צעירים יאפים סמוך לכיכר מגן דוד. אתרים חשובים לאורך הרחוב בתחילת רחוב אלנבי נמצאת כיכר הכנסת, שצורתה חצי משושה והיא נפתחת אל הים. משני צדדיה תכנן האדריכל יוסף נויפלד שני מבנים בסגנון אדריכלי זהה, עם חזית של עמודים וגמלונים. במגדל האופרה משוחזרת חזית בניין קולנוע "קסם" שעמד במקום. במבנה הקולנוע ובמלון "סן רמו" שהיה צמוד אליו התנהלו ישיבות הכנסת הראשונה. האולם שימש גם את האופרה הישראלית, שהקימה אדיס דה פיליפ. קרוב אל הכיכר נמצא בית אוסישקין בפינת רחוב הירקון. בבית מספר 30 שוכנת הצלמנייה, חנות הצילום הראשונה של תל אביב, אשר מטפלת גם במורשתו של הצלם רודי ויסנשטיין. במפגש רחוב אלנבי עם רחוב בן יהודה נמצאת כיכר ב' בנובמבר. בכיכר זו עמד בעבר קולנוע מוגרבי, שנהרס בשנות ה-80, אשר העניק לכיכר את השם הבלתי רשמי "כיכר מוגרבי". ממול עומד בניין גדול אשר איכלס בעבר את משרדי חברת "צים". בבית מספר 58 היה קולנוע אלנבי. בהמשך פוגש רחוב אלנבי בכיכר מגן-דוד את שוק הכרמל ואת הרחובות: שינקין, המלך ג'ורג' ונחלת בנימין. במספר 110 שוכן בית הכנסת הגדול. אבן הפינה הונחה ביהודה הלוי ב-1913, אך לבסוף הוקם בית הכנסת ברחוב אלנבי ובנייתו נשלמה רק ב-1925, לאחר סיוע כלכלי של הברון רוטשילד. במקור תוכנן הבניין על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ' שתיכנן מבנים רבים לאורכו של הרחוב. בהמשך חוצה הרחוב את שדרות רוטשילד, רחוב לילינבלום ורחוב יהודה הלוי וממשיך עד לכיכר המושבות. במרתף הפסאז' שברחוב אלנבי 111, דרומית לשדרות רוטשילד, פעל קולנוע "תמר", שהיה הקולנוע הראשון שהקרין סרטים ברצף במשך כל שעות היום, החל מ-10 בבוקר. הקולנוע שנפתח בשנות החמישים של המאה ה-20, נחנך בסרט "האדם השלישי" ובהמשך הוקרנו שם סרטי איכות רבים. ברבות הימים הפך לקולנוע של סרטים פורנוגרפיים. בפסאז' שאחריו פעלה הבורסה לניירות ערך בתל אביב. באזור מפגש הרחובות אלנבי ויהודה הלוי מתוכננת אחת מתחנות הרכבת התחתית הגדולות ביותר שתשרת את באי המע"ר שבאזור. הבית באלנבי 113 עומד במקום שהיה בו בית הוועד הפועל של ההסתדרות (עד שעברו לרחוב ארלוזורוב), מערכת העיתון דבר (עד שעברה לרחוב שינקין) ומרכז ארצי של מפקדת ההגנה וההעפלה. שלט על כך מוצב בכניסה. לאורך הרחוב נפרשו דוכני כותבי בקשות[1]. הרחוב בתרבות לרחוב אלנבי שמור מקום מיוחד בתרבות הישראלית. אופיו של הרחוב כרחוב ראשי בתל אביב הכולל מגוון של מוסדות תרבות, חנויות מסוגים שונים ומועדונים, ועצם מרכזיותו והיותו גם ציר תנועה חשוב, הביאו לאזכורים רבים בתרבות. קולנוע מוגרבי למשל הוזכר בשירים עבריים שונים כגון "הילד ניסים" של נתן אלתרמן ו"חמסינים במשלט" של נעמי שמר. רחוב אלנבי הוא זירת ההתרחשות המרכזית של הסרט הקומי הישראלי "תעלת בלאומילך" פרי יצירתו ובימויו של אפרים קישון אשר צולם בשנת 1969, בתקופה שבה נחשב אלנבי לרחובה הראשי של תל אביב ושימש גם עורק תחבורתי חשוב, לפני שהוגבלה בו תנועת רכב פרטי בשעות העסקים (הגבלה שהחלה בתחילת שנות ה-70). הסרט מתאר עבודות חפירה שערורתיות המתבצעות ללא תכנון מוקדם בקטע של רחוב אלנבי בין רחוב ביאליק לחוף הים. החפירה מתפשטת, מתעצמת ומחבלת בשגרת חיי התושבים ובשלוותם וגורמת למהומה רבה ולמחלוקות בין אגפים שונים של עיריית תל אביב והמשטרה. לקראת סוף הסרט פורצים מי הים לתעלה שנחפרה לכל רוחב הרחוב ושמו מוסב בטקס חגיגי ל"תעלת אלנבי". חלקים מרחוב אלנבי נראים גם במספר רב של סרטים ישראלים אחרים המתרחשים בתל אביב. הרחוב מוזכר גם בשירים עבריים מודרניים למרות שאופיו השתנה במשך השנים מרחוב ממלכתי לרחוב של חנויות זולות ומועדוני לילה. שירים אלה כוללים לדוגמה את "מתחפר באלנבי" של מוניקה סקס, "אלנבי" של הכובעים, "מלכה" של טיפקס, "אלנבי שבעים ותשע" של הג'ינג'יות, "המאה העשרים" של מיקה קרני (המזכיר את מועדון "המנזר") ו"עריסת יהלום" של גבריאל בלחסן. מועדוני החשפנות ומקומות הבילוי הזולים של הרחוב הם הרקע לרומן אלנבי מאת גדי טאוב, שיצא לאור ב-2008. בגרסה העברית הרשמית הראשונה של משחק המונופול, שנמכר בשנות ה-60, היה רחוב אלנבי הרחוב היקר ביותר על הלוח (השני היה רחוב דיזנגוף) אולם בגרסאות העבריות החדשות של המשחק שונו הרחובות בהתאם למציאות העכשיווית. ראוי לאיזכור גם הביטוי "מי פנוי באלנבי?" - ציטוט מתוך שיחות אופייניות בקשר בין נהגי מוניות בתל אביב. ביטוי זה הפך למעין מטבע לשון הומוריסטי בהקשרים שונים. הבית באלנבי 52 מופיע במקום מרכזי בספרה של נאוה מקמל-עתיר, "הנערה במרפסת ממול". |
About us|Jobs|Help|Disclaimer|Advertising services|Contact us|Sign in|Website map|Search|
GMT+8, 2015-9-11 20:14 , Processed in 0.158959 second(s), 16 queries .
